<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב חנן בר אמי</h1>
<h2>דף סד:</h2>
בפ"א דמס' ביצה [ט' ע"א] אההיא ב"ש אומ' אין מוליכין את הסולם משובך לשובך אבל מטהו מחלון לחלון, וב"ה מתירין. ובגמ' אמ' רב חנן בר אמי מחלוקת בר' הר' דב"ש סברי הרואה אומ' להטיח גגו הוא צריך וב"ה סברי שובכו מוכיח עליו אבל בר' הי' דברי הכל מותר דהכא ליכא דחזי ליה. ולא אסרו אלא משום חשד והיכא דליכא חשד דלא חיישינ' למראית העין מותר. ומקשי' והאמ' רב יהוד' אמ' רב כל מקום שאסרו חכמי' מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור לא מדב"ש וב"ה מקשי אלא הכי קא פריך מדאוקי לפלוגתיי' הכי ש"מ דסביר' ליה דמשום מראית העין בר' הר' אסור להוליכו אפי' לב"ה אי לאו דשובכו מוכיח עליו קאסרי ב"ה אם יטלטלנו לצורך אוכל נפש שאינו ניכר והיינו דפרכינ' והאמ' רב כל מקום שאסרו חכמי' אפי' בחדרי חדרים אסור א"כ מה לי רשו' הר' מה לי רשו' הי' ומשני דרב יהוד' תנאי היא, ורב [חנן בר] אמי כת"ק סביר' ליה, איכ' דאמ' אמ' רב חנן בר אמי מחלוקת בר' הי' דב"ש אית להו לרב יהוד' אמ' רב וב"ה לית להו, אבל בר' הר' דברי הכל אסור אע"ג דאיכ' למימ' שובכו מוכיח עליו דמשום חשד איכא למיחש האומ' להטיח גגו הוא צריך אבל בר' הי' ליכא למיחש, והיינו דקפריך לימ' רב דאמ' כב"ש וכו'. והא דרב יהוד' עיקר מילתיה בפ' במה אשה יוצא' [שבת ס"ד ע"ב] אההיא בכבול ובפיאה נכרית לחצר, ואמ' רב יהוד' אמ' רב כל שאסרו חכמ' לצאת בו לר' הר' אסור לצאת בו לחצר חוץ מכבול ופיאה נכרית ור' עיניני בר ששון משמ' דר' ישמעאל בר' יוסי אמ' הכל ככבול. ופרכינ' תנן בכבול ופיאה נכרית לחצר בשלמ' לרב ניחא אלא לר' עיניני בר ששון קשיא ומשני ר' עיניני בר ששון משמי' דר' ישמעאל בר יוסי קאמ' וליה לא סבירא ליה אלמ' סתמ' דמתני' כרב יהוד' אמ' רב. וההיא דחבית שנשברה [שבת קמ"ו ע"ב] דתנן שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם רמינן עליה דרב ואמ' תנאי היא אלמ' דסתמי דמתניתין פליגי אהדדי ההיא דבמה אשה, והא סתמ' דחבית. והני תרי לישני דרב חנן בר אמי דאוקימן לישנ' קמ' דאפי' ב"ש סברי דבר' הי' מותר, כההיא סתמ' שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם ולאיכא דאמרי דאוקי' דלב"ש אפי' בר' הי' אסור ולב"ה דוקא בר' הר' סתמ' דכבול ופיאה נכרית כב"ש, ותימ' דעד דמוקי' לה בתנאי דהיינו ר' אלעזר ור' שמע' תימ' דלא מוקי סתמי דפליגי אהדדי נינהו. ועוד תימ' הוא לרב חנן בר אמי דסתם לן תנא כב"ש דבשלמ' ר' אלעז' ור' שמע' סברי מתני' דהולכת סולם לב"ה לא שנא בר' הי' ולא שנא בר' הר' מוליכ' דאי הוו ב"ה אסרי בר' הר' אף בר' הי' אסרי היל' כיון דאפי' בר' הר' שרי כ"ש בר' הי', וב"ש סברי בכל מקום אסור דכיון דסביר' להו בר' הר' אסור משום מראית העין בר' הי' נמי אסור משום דלכולי עלמ' כל דבר שאסור משום מר' העין אפי' בחדרי חדרי' אסור, ורב סביר' ליה כר' אלע' ור' שמע' מוקי נמי למתנית' דסולם כמו שכתב' לר' אלע' ור' שמע', וההיא דכבול ופיאה נכרית היינו טעמ' דיש חילוק בין חצר לר' הר' כדי שלא תתגנה על בעלה אבל שאר התכשיטין שאסרו לצאת בהן לר' הר' משום דילמ' שלפא ומחויא לחצר נמי אסור. וההיא דרמינ' עליה (דרבי חנן) [דרב] ולא בזוג שבצוארה אע"פ שהוא פוקק לה, ותניא פוקק לה זוג ומטייל עמה בחצר דליכא התם מראית העין, וקש' לרב, ומסקנ' תנאי היא. הפי' כך, סתמ' דמתנית' ולא בזוג שבצוארה, לרב אפי' בחצר, כיון דבר' הר' אסור והברייתא שהיא מתרת בחצר ליתה, אבל ההיא דשוטחן בחמה אבל לא כנגד העם ודאי קש' להא ולההיא דכבול.
ובכלאים ירושלמ' פ' אחרון [ה"א] תנן השיריים והכלך אין בהן משום כלאים אבל אסורין מפני מראית העין, ובגמ' אמ' רשב"ג חזרתי על כל מפרשי הים ואמרו לי כלכה שמו, אבל אסורים מפני מראית העין, רב אמ' כל שהוא משום מראי' העין אפי' בחדרי חדרים אסור, מתני' פליגא על רב, פשתן שצבעה בחרת לא יעשה ממנה אימרה מפורסמת ובכרים ובכסתות מותר מתני' פליגא על רב נתפזרו לו מעותיו לפני ע"ז לא יהא שוחה ומלקטן שלא יהא כמשתחוה ואם היה מקום צנוע מותר, מתנית' [פליגא] על רב פרצופות שמטילין מים בכרכים לא יהא נותן פיו על פיו שלא יהא כמנשק, ואם היה מקום צנוע מותר, מתנית' פליגא על רב אין שוחטין בגומא אבל אדם עושה גומא בתוך ביתו בשביל שיכנס הדם לתוכה ובשוק לא יעשה כן שלא יחזק את המינין, מתני' פליג' על רב הגיע לחצר החיצונה שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם, מתני' פליג' על רב ביב שהוא קמור ד' אמות בר' הר' אין שופכין לתוכו מים בשבת ותני עלה אם היה מזחילה מותר, עונת גשמים מותר צנורות מקלחין אסור, תני בר קפרא אם היה מקום צנוע מותר, אילין פליגין על רב ולית להון קיום. פי' תירוץ. ע"כ הירושלמ'. ואין להקשו' מהא דגר' בפ"א דתעניות [י"ג ע"א] כשאמרו אסור בעשיית מלאכה לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר, דההיא לאו משום מראית העין הוא דא"כ ליתני ולפלוג ביום עצמו היכא דליכ' מראית העין דלשתרי אלא היינו טעמ' דאית לן אסמכת' מקרא, דה"ג בירושלמ' פ"א בגמ' הגיע ז' במרחשון [ה"ו], ר' זעירא בש"ר ירמיה העושה מלאכה בתענית כעושה מלאכה ביום הכפורים, מאי טעמ' קדשו צום קראו עצרה, והתנ' הלילה מותר והיום אסור א"ר זעירא קיימה אבא בר ירמיה אספו עם משעת אסיפת עם ומיהו בגמ' דידן [תענית י"ב ע"ב] מסקינ' א"ל ר' ירמיה בר אבא דומי' דאסיפת זקנים מה אסיפת זקנים ביום אף צום נמי ביום אע"ג דגמ' דידן לא קאי אלא אתעניות דאוכלין ושותין מבעוד יום, והירושלמ' פי' אותן שאוכלין ושותין משחשיכה. בפ"א דמשקין [מו"ק ח' ע"ב] תנן, וארון עם המת בחצר תנינא להא דת"ר עושין כל צרכי המת גוזזין לו שערו ומכבס' את כסותו ועושין לו ארון מנסרין המנוסרין מערב י"ט, רשב"ג אומ' אף מביא עצים ומנסרן בצינעה בתוך [ביתו] ומשמ' דת"ק ותנא דמתני' פליג ואמ' דאפי' בצינעה אסור.
נ"ל דלא פליגי הכא במראית העין דכל הנהו דאייתינ' דיש בהן משום מראית העין לא דמי להא, דעשיית עצים לנסרין מלאכה גמורה היא ואין לך מלאכה מותרת בחולו של מועד אלא מה שהתירו לך חכמי' עשיית ארון מעצים שאינן מנוסר' לא התירו לת"ק, ורשב"ג סבר ודאי מלאכה גמורה היא מיהו כיון שבדברי הכל עשיית ארון מנסרין המנוסר מותר מפני כבוד [המת] ואפי' בי"ט שיני דומיא דלמיגד ליה גלימא ולמיגז ליה אסא [ביצה ו' ע"א] הקלו בחולו של מועד לכבוד המת לעשותו בצינעה דכמה דאיפשר להודיע לרבים דאיסור מלאכה נוהג בחולו של מועד מודעינ' ובהא איכא הכירא טובא לאיסור מלאכה אבל כל הני דמייתי' המעשה עצמו מותר שבשטיחת כלים שנישרו במים אין איסור של כלום אלא שלא יאמרו היום נתכבסו, וכך כל איסור של תכשיט' לצאת דרך מלבוש הוא והיתר גמור הוא אלא דילמ' שלפא ומחויא ותן לחכם ויחכם עוד שכן כל אילו שכתב' הסולם אין בו איסור של כלום בטלטולו וכן כולם אלא חשד בעלמ' שיאמרו לצורך מלאכת איסור ניטל וכן כולן אין בהן איסור במעשה שעושה אלא שאומ' כך פל' עושה, אבל כאן האיסור במה שהוא עושה היל' פליגי כמו שכתבתי. וההיא דתנן בפ"ב דמשקין [מו"ק י"ב ע"ב] מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא יאבד ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד וכולן אם כיונו מלאכתן במועד יאבדו ובגמ' תנא ובלבד שיכניסם בצינעה בתוך ביתו, גם מזו אין להקשו' על רב, דכל מידי דטירחא אסרו חכמים במועד כדאית' בההיא שמעת' גופא [י"ג ע"א], אמ' רב אשי מועד אארבעה עשר קא רמית מועד משום טירחא ולאו טירחא, ובכמה דוכתי חשו ואסרו טירחא יתירא או טירחא דלא צריך בההיא דאמ' שמואל [שם י"ב ע"א] זופתין כוזתא ואין זופתין דחביתא, ורב דימי מנהרדע' אמ' זופת' חביתא ואין זופת' כוזתא מר חייש לפסידא ומר חייש לטירחא, אבל טירחא דלאו פסידא דכ"ע אפי' כל דהו אסור בשלא לצורך והיל' הכנסת פירות שהוא טירחא ואכתי ליכא הכירא דפסידא וכן שולה פשתנו מן המשרה דהיינו שעוסק באיסור הנוהג במועד אין לנהוג בו בפרהסיא אלא בצינעא דהא פשיטא כל מידי דפסיד ואביד התירו חכמים לר' יהודה על ידי שינוי ולר' יוסי בלא שינוי ואפילו ע"י פרהסיא א"כ מאי שנא מכניס פירותיו דמכניסן בצינעא אלא על כרחין לפי שאין ההפסד ניכר אלא חושש הוא לו כההיא (דהיו) [דאין] מביאין כלים מבית האומן [שם י"ג ע"א] דיש חילוק בין י"ד לחולו של מועד, דבחו' ש"מ אין מביאין ורמינן עלה ההיא דמקום שנהגו [פסחים נ"ה ע"ב] ומשנינן כאן בי"ד כאן בחולו ש"מ ואיתימ' הא והא בחולו ש"מ כאן במאמינו כאן בשאין מאמינו כדמסיק התם ואם אינו מאמינו מניחו בבית הסמוך לו ואם חושש להן שמא יגנבו מפנן לחצר אחרת משום חששא בעלמ' הוא דמפנן כאילו בצנעה אבל במקום פסידא ודאי אין צריך שינוי כדר' יוסי ואפי' בפרהסי' מותר.
ומהאי טעמ' נמי גר' בתחלת פ' מי שהפך את זיתיו [מו"ק י"א ע"ב] רשב"ג אומ' זתיו הפוכין ואין שם אומן אלא הוא כדו לגוף ואין שם אומן אלא הוא פשתנו להעלות מן המשרה וצמרו להעלות מן היורה ואין שם [אומן] אלא הוא הרי זה יעשה בצינעה. והאי נמי מפני שהאבל אסור בעשיית מלאכה ולא התירו לו לעשות בפרהסיא אלא בצינעא. ודכותה תנן התם [י"ג ע"ב] מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצינעא לצורך [המועד] הציידין הדשושות הגרוסות מוכרין דוששין בצינעא לצורך המועד, ר' יוסי אומ' הן החמירו על עצמם הת' נמי היינו טעמ' כגון שאומנותן בכך ומרויחין ואם היו מניחין עד לאחר המועד לא היו מפסידין, ופרקמטיא כל שהוא אסור בדבר שאינו אבד היל' לצורך המועד התירו למכור מפני הלוקחין שיהו מסתפקין בשמחת המועד אבל המוכרין אין מוכר' אלא לפי שאומנותן בכך ומשום שמרויחין דומיא דציידין ודשושות שאומנותן בכך ומתפרנסין באומנות זו התירו למכור בצינעא ולא בפרהסיא דלא לזלזלו בחולו ש"מ. ובירושלמ' בס"פ [מו"ק ספ"א] קבלו עליהן חרמיה דטבריא גרוסין דציפורי ראשושי עכו שלא לעשות מלאכה בחולו ש"מ. ודכותה נמי גר' בפ' אע"פ [כתובות ס' ע"א] תניא נחום איש גליא אומ' צנור שעלו בו קשקשין ממעכן ברגלו בצנעא בשבת מאי טעמ' מתקן כלאחר יד הוא ובמקום פסידא לא גזור רבנ', ואמ' רב יוסף הל' כנחום איש גליא. והכא נמי לא שייך טעמ' דמראית העין דהאי משום איסור הוא ואתי לזלזולי בשבת אם התירו בפרהסיא.
והא דתנן בבכורות פ' כל פסולי המוקדשין [ל"א ע"א] דנמכרין באטלז חוץ מן הבכור והמעשר דנמכר בתוך הבית ודיתום באטלז, ודגדול ששחטו דמבליעו בעורו בחלבו בגידו ובקרניו התם לאו משום מראית העין הוא אלא חכמ' אסרו לנהוג בזיון בקדשים קדש' שהנאתן להקדש התירו שאין הנאתן להקדש לא התירו. ובמקום שאירע ששחטו למעשר הואיל ולאחר שחיטה מן התורה נגאל כדמסיק התם התירו בהבלעה ולא שייך הכא חדרי חדרים. ורב חנן בר אמי תלמידו של שמואל היה כדגר' בפ"א דמס' שבת [י"ג ע"א] איבעיא להו נידה מהו שתישן עם בעלה היא בבגדה והוא בבגדו, אמ' רב יוסף ת"ש העוף עולה עם הגבינה על השולחן ואינו נאכל דברי ב"ש וב"ה אומר' לא עולה ולא נאכל, ודחינן שאני התם דליכא דיעות. הכי נמי מסתברא דהיכא דאיכא דיעות שאני דקת' סיפא רשב"ג אומ' שני אכסנאין אוכלין על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה ואין חושש'. ומסקינ' ולאו איתמר עלה אמ' רב חנן בר אמי אמ' שמואל לא שנו אלא שאין מכירי' זה את זה אבל מכירין זה את זה אסור. והני נמי (זה) כי מכירין זה את זה אסור הכא איכא דיעות ואיכא שינוי. ואף תלמידו של ר' פדת תלמידו של ר' יוח' היה, כדאית' בהל' ראשו' דערבי פסחי' [ק"א ע"א] אמ' רב חנן בר אמי א"ר פדת א"ר יוחנן אחד שינוי יין ואחד שינוי מקום אין צריך לברך וגר' נמי בפ' הדר [ערובין ס"ז ע"א] אמ' רב יהוד' אמ' שמו' גוי שיש לו חלון ד' על ד' פתוח לבקעה אפי' מכניס ומוציא גמלים וקרונות דרך מבוי כל היום כולו אינו אוסר על בני מבוי מאי טעמ' בההוא פתחא דמיחד ליה טפי ניחא ליה. איבעיא להו פתוח לקרפף מהו ת"ש דאמר רב חנן בר אמי משמיה דאולפנא אפילו פתוח לקרפף ועיין למעלה בסדר אילפא.
